מאת: שושנה ברנד (יוני 2011)
אז בואו ואגיד לכם מה ההבדל בין אמריקה לישראל: 012 סמייל.
כן, כן, חברת הטלפונים הישראלית שמעיזה להכניס לתוך שמה מילה באנגלית, אבל בינה ובין השפה האנגלית והתרבות האמריקאית אין ולא כלום.
והיא גם בכלל לא חייכנית.
קרה המקרה וכשהגעתי לארץ הפכתי להיות לקוחה של חברת הטלפונים 012 סמייל. במשך שנה באופן שיטתי, כל חודש, גבתה ממני החברה יותר מדי כסף דרך חשבון הבנק שלי. סיפקו לי 5 מגה, אבל באופן שיטתי גבו ממני תשלום על 10 מגה. זה כל הסיפור.
דרך אגב – הענין הזה של הוראות קבע הוא ממש פירצה קוראת לגנב הישראלי. ידיים זרות של חברות שאינן יודעות מימינן ומשמאלן מחטטות בקרביים של חשבון הבנק שלי— אוווו, רק למראה התמונה הזו בדמיוני אני מתפתלת מכאבים.
ובכן, הלכה 012 סמייל ולקחה ממני כסף שלא הגיע לה. הלכתי אני, הלקוחה הצנועה, וביקשתי את הכסף חזרה.
קיבלתי? לא קיבלתי.
צילום ופוטושופ - שושנה ברנד
ולמה אני משווה את העניין הזה לאמריקה? משום שחברות בישראל הרי אינן ממציאות הרבה דברים חדשים, אלא הולכות ומחקות את החברות האמריקאיות. הן מעתיקות כל דבר מארה”ב, אפילו את הסגנון בו עונה התקליט כאשר הלקוח מתקשר כדי לדבר איתן. אולם, הן שוכחות בדרכן לפסגת העסקים הנוצצת את הנימוסים הטובים, הרספקט ללקוח והשכל הפשוט. אם נתקלתי אי-פעם (בצורה אישית או מסיפורים) במהלך 20 שנות מגורי בארה”ב בחילוקי דיעות בין חברה ללקוח, תמיד היו מהעבר השני פקידים נחמדים שהאזינו באדיבות והעבירו ללקוח את הסכום השנוי במחלוקת, בלווית התנצלות מעומק הלב ואולי גם איזשהו שי צנוע.
שלא לדבר על זה שבמקרה שלפנינו אפילו אין מחלוקת. יש פשוט מה שנקרא רשלנות או שגיאה או אולי רמייה, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל זהו בטח לא נושא שאפשר להתווכח עליו. העובדות מדברות בפני עצמן.
נשמע הגיוני? בטח. אבל לא ל012 סמייל.
פתאום נהייתי מטרה למתקפות טלפוניות, ויכוחים ומיילים על גובה הסכום שמגיע לי, ולא זו בלבד – תוך כדי ויכוחים איתי, 012 סמייל עדיין המשיכה לגבות מחשבון הבנק שלי סכום חודשי גבוה יותר. ביטלתי את החוזה שלי איתם ועברתי לחברה אחרת. ביטלתי גם את הגישה שלהם לחשבון שלי, שלחתי להם מייל שמבקש את הכסף, וחיכיתי.
כל זה קרה ביולי 2010.
בחיי.
היום כבר ה6 ליוני 2011, ועדיין לא קיבלתי את הסכום המבוקש.
בשלב מסויים הם ביקשו שאתן להם שוב את מספר חשבון הבנק שלי וסירבתי. “שילחו צ’ק”, אמרתי.
הם שלחו, אבל רק לאחר שלושה חודשים, ורק על חלק מהסכום.
עכשיו אולי כדאי להזכיר את גובה הסכום שהם לקחו ממני: 752.16 שקלים. באמת סכום זעיר. פחות מ200 דולר. על סכום כזה באמריקה, אף חברה בכלל לא היתה ממצמצת.
אבל לא 012 סמייל.
בכל אופן – לא גביתי את הצ’ק, ופניתי לבית המשפט לתביעות קטנות. בכתב התביעה שלי גם ביקשתי ש012 סמייל תספק לי חשבוניות, דבר שביקשתי שוב ושוב במשך שנה, ולא ניתן לי.
פגשתם אי פעם בחברה שאינה מספקת חשבוניות? לא?
גם אני לא, עד שפגשתי ב012 סמייל.
בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה גם הוא רחוק מאד מלהיות מכונה משומנת היטב או אפילו מכונה ראויה לשמה, ואפשר לכתוב עליו הרבה כתבות (או ספר עב כרס). התנהלות בית המשפט היא אי-טייייית, וכך עבר בארצנו הסתיו וחלף גם החורף, האביב הגיע, פסח בא, וגם הקיץ החל, והנה כמעט והגיע יום המשפט (בסוף חודש יוני, 2011). ואז מצלצל אלי אדם שמציג עצמו כרכז תביעות ותלונות משפטיות של 012 סמייל, ומתחיל לסבר את אוזני.
בזה הם הרי מאד טובים ב012 סמייל – בקשקושים בטלפון. איך אומרת הסיסמא של 012 סמייל? “סתם בא לי לדבר…”
הוא מבקש להחתים אותי על מסמך, האומר שהחברה תשלח לי את הצ’ק המבוקש אם אחתום על ביטול התביעה. (דרך אגב – היה כתוב שם בין השאר שאסור יהיה לי לדבר על העניין עם צד שלישי. השתגעתם? בשביל מה יש לי בלוג?) אני אומרת שלא, לא אחתום, כי כל מה שצריך לעשות בעצם זה לשלוח לי את הצ’ק על סך 752.16 שקלים. זהו. תשלח אדוני, תשלח. 752.16 שקלים חדשים, לא פחות ולא יותר. ואז אבטל את התביעה.
ובעצם – למה לא שלחת קודם?
עולה לי הרבה כסף להגיע למשפט – הוא אומר. אין צורך, אדוני, במשפטים, רק צריך לשלוח צ’ק. בדואר. עם בול.
אבל הוא מתעקש, ואחרי שהוא שולח לי מיילים וגם את המסמך, הוא מצלצל שוב ושוב. אני מזכירה את הבלוג שלי, והחכם הגדול הזה אומר שלא אכפת לו מה שלקוחות כותבים עליו. אני צוחקת ואומרת לו שלחברות טובות דווקא צריך להיות מאד חשוב מה הלקוח כותב עליהן, כי הן קיימות רק בזכות השירות הטוב. הוא מרים את הקול ומצלצל שוב ושוב, ורק אחרי שאני מבקשת שיפסיק להטרידני, הוא סוף סוף נסוג.
מה הסיפור של החברה הזו, 012 סמייל?
מי הקים אותה?
אדון וגברת חפירות שסיימו בית ספר גבוה לבבל”ת וכמה קורסים לשטויות במיץ וסמינר לטחינה במוח?
ואיך מתנהלת ההדרכה בחברה הזו בכל בוקר? מושיבים את כל העובדים בצורת ח”ית ונותנים להם הוראות כגון: “אתה, מוישלה, התפקיד שלך הוא לקחת יותר כסף כל חודש מלקוחות…. ואת, ציפי, צריכה כל היום לשלוח מיילים שמבטיחים הבטחות סותרות… הו, ואתה, איציק, אתה אל תעשה כלום, במיוחד אם לקוחות מוכיחים לך שהשירות שלנו על הפנים, אתה רק צריך לחלק מסמכים שמבקשים מהם לבטל את תלונותיהם… יאללה, כולם לתחנות שלהם”…?
ובכן, אדון וגברת 012 סמייל – אני עדיין מחכה שתחזירו לי את הכסף שלקחתם ממני לפני עידן ועידנים. 752.16 שקלים חדשים טבין ותקילין. הכסף הזה הוא לא שלכם. הוא שלי.
ותגידו תודה שאני לא מבקשת שתשלחו לי חיוך. אני יודעת שאתם לא יודעים איך.
(כל הזכויות של כתבה זו שמורות לשושנה ברנד בלבד. אין להעתיק או להשתמש במה שנכתב וצולם ואוייר בחלקו או במלואו, לא כדאי לכם להתעסק איתי)
!לתשומת לב הקוראים היקרים
אדון וגברת חפירות שסיימו בית ספר גבוה לבבלאת וכמה קורסים לשטויות במיץ וסמינר לטחינה במוח… חחחח…. גם לי היו הרבה בעיות איתם בעיקר טכניות אז עברתי לבזק ומאז יש שקט